הרגשת הרעב מושפעת מושפעת מהורמונים שונים הנמצאים במוח. רמת ההורמונים האלו משתנה בהתאם למצבים שונים של הגוף, שעה ביום, משקל, רמת סוכר בדם, גירויים חיצוניים, חוויות אותם אנו חווים, מצב רוח ועוד ועוד.
ההיפותלמוס מווסת את תחושת הרעב.
אזור ההיפותלמוס שבמוח הינו האזור האחראי על מנגנון הרעב והשובע. המנגנון של התיאבון או חוסר התיאבון הינו מנגנון מורכב ועדיין לא יודעים את פעולתו בצורה מדויקת, אולם אנו יודעים שההיפותלמוס פועל על ידי כך שמפריש שני הורמונים עיקריים לעידוד התיאבון ולדיכוי התיאבון. ביחד הם משפיעים על הרצון שלנו לאכילה.
הורמון לפטין
הורמון חשוב המעורב במנגנון הרעב והשובע הוא הורמון לפטין. הלפטין הינו הורמון המופרש מרקמת שומן אל הדם וכמותו קשורה לכמות השומן בגוף. הלפטין גורם לדיכוי התיאבון בכך שמעודד את המוח לשמור על רמה יציבה של שומן בגוף ולתחושת רעב ושובע בהתאמה למצב.
המערכת הינה מערכת חכמה אשר אמורה ליצב את מצב השומן בגוף ולמנוע עלייה מוגזמת במשקל או ירידה משמעותית ואיבוד מאגרי שומן. יותר שומן בגוף- יופרש יותר הורמון לפטין
מדוע משמינים למרות הורמון הלפטין?
פעולת הורמון הלפטין משתבשת כאשר אנו משמינים בצורה מופרזת. הפרשת הלפטין אינה תקינה, המוח מגיב פחות לסימני הלפטין ואינו עוצר את הרגשת התיאבון. בשלב מסוים המוח מפרש את רמת הלפטין הגבוהה כרמה תקינה והתוצאה היא השמנה מצטברת.
ז"א שמנגנון ההשמנה מווסת על ידי הורמון הלפטין אך יכול להתמודד עם בעייה של השמנה מתונה ולא השמנת יתר. כך ששלבים ראשונים של ההשמנה דורשים טיפול מיידי וכניסה לתלם על מנת להמנע התהליך התדרדרות והשמנה.
הורמון גרלין
הורמון גרלין הינו הורמון אשר מופרש מהקיבה וגורם לתחושת רעב כאשר אנו לא אוכלים מספיק או כאשר יש לנו תזונה לקויה.
סך הכל ויסות התיאבון בגוף מורכב ממספר גורמים המושפעים זה מזה במנגנון מורכב הקשור להורמונים, הרגלים, תזונה והשפעת המוח על כל זה.
