החלטתי לרדת במשקל- ויהי מה!

*פוסט אורח בנושא דיאטה*
זהו, הגעתי ל 100 ק"ג שזה BMI של 31.50. אין ספק שזו השמנת יתר, עודף משקל מסוכן, שמן עם כרס, מה שתרצו…
עברתי ברחוב וראיתי איש שמן לבוש חולצת כפתורים שנסגרת בקושי רב על הבטן העגולה והתפוחה שלו והבנתי שאוטוטו אני ככה! גם אני אראה שמן ועגלגל אם לא אעשה שינוי. באותו הרגע החלטתי שזהו, אני לא אגיע למצב הזה, אני יכול לעצור את זה ולהפסיק להשמין. אני לא חייב להיות חזיר שאוכל הכל בלי חשבון, אני יכול לשלוט בזה! אני יכול להגיע כמעט לכל הישג בחיים שאני מעונין בו, לשכנע אנשים ולקוחות בדברים שלא חשבו עליהם, לא תכננו לקנות או לא תכננו לעשות, אני יכול לעשות כמעט כל דבר, אז איך זה שאני לא מצליח למנוע מעצמי להשמין עוד ועוד ולהגיע למשקל המוגזם של 100 ק"ג על מטר שבעים ושמונה, עם בטן כמו של אשה בהריון בחודש 6 ובעיקר מתנשם ומתנשף בכל מאמץ.
התקופה הזו עברה, מהיום אני יורד במשקל ויהי מה, לא חשוב לי שום דבר אחר, זו המשימה שלי לתקופה הקרובה ואעשה הכל כדי להכנס לזה. כשאהיה 85 ק"ג נראה מה הלאה.

איך עושים את זה? איך באמת יורדים במשקל?
נכון, יש כל כך הרבה דיאטות ותפריטי דיאטה. לאכול כף וחצי גבינה ואז 2 פרוסות לחם ובצהריים חזה עוף, שני מסטיקים לקינוח וכל זה. מה השטויות האלו, זה ממש לא מדבר אלי! כל תפריטי הדיאטה מתאימים לאנשים עם כוח רצון, שמכינים אוכל בבוקר להמשך היום, שסופרים קלוריות ויודעים מה ההבדל בין כף קוטג'3 אחוז לשתי כפות קוטג' 1 אחוז. השיטה הזו ממש לא מתאימה לי ואין שום סיכוי בעולם שאוכל לרדת כך במשקל.
מה שאני צריך זה ניעור רציני שיגרום לי לאכול פחות ולהפסיק לזלול אלפי קלוריות כמו איזו חיה קדמונית רגע לפני שאני הולך לישון או בכל פעם שאני עצבני.

כעס ושכנוע עצמי (מוצדק)
עשיתי שיחה נוקבת ביני לבין עצמי. מה צריך להיות הקטע הזה של אכילה כפיתית? איך זה שאני עושה את זה בלי להפסיק? התחלתי לכעוס ולקלל את עצמי על ההתנהגות הטפשית שלי שפוגעת לי בבריאות, מכערת אותי, פוגעת במעמדי וגורמת לי להתלבש בבגדי זלמן מתנפנפים.
"חיממתי" את עצמי על האוכל שעושה לי בעיות, כמה קל להתרגז על משהו, בעיקר כשהצדק איתך. קיללתי את כל המאכלים הטעימים והמפתים ואת עצמי שאוכל אותם בכמויות מטורפות בכל יום. אמרתי לעצמי "לעזאזל עלי ועל האוכל הזה, נשבר לי להיות חזיר, מה זה הזבל הזה, למה אני צריך את זה, בחיי שזה עלה לי על העצבים, אני רוצה לחזור להיות רזה בלי הכרס הנוראית הזו".
כמה עוצמה יש בכעס. הוא מחזיק אותי קצר מאוד ומתגבר על בולמוס האכילה.

אין דרך חזרה
הודעתי לכולם שאני יורד עד 85 ק"ג. מי ששאל אותי איך אמרתי לו שככה החלטתי, אני יורד ויהי מה. מי שזלזל ניתקתי איתו קשר.

לחשוב רזה
מכיוון שאין דרך חזרה התחלתי להבין שאני רזה, אני לא אוהב לאכול כמו שמן ויש לי צורת מחשבה של רזה. כיום אני לא אוכל כשאני עצבני, אני עצבני כאשר אני אוכל!
אני רוצה להרזות ומבחינתי הצלחתי, עכשיו זה רק ענין של זמן שזה יקרה. אני לא עוד האדם השמן שחייב לאכול את כל חבילת הוופלים. הם כבר לא מזיזים לי היום! אני לא נוגע בהם כי הם מפריעים לי במשימה.

בחילה אין סופית
בכל פעם שאני רעב אני מדמיין לעצמי בחילה נוראית, האוכל הזה מגעיל אותי, הוא עושה לי בחילה, הוא רע, הוא נגדי, אני שונא אותו והוא שונא אותי. אני מתחיל להרגיש את החשק לאכול, ואני הופך אותו לבחילה. אני מרגיש את הבחילה בגרון מטפסת לכיוון הלשון ומכווצת אותה.

וגם כאב בטן אין סופי
אני מרגיש את הבטן- היא מתכווצת ומתכווצת ואני מרזה ומרזה.. ההתכווצות כואבת ואם אוכל משהו זה יכאב יותר.

תזונה מסודרת ואחידה
רעב או לא רעב, בחילה אמיתית או מדומה, בטן כואבת או לא, אני מקפיד לאכול משהו בכל 3-4 שעות. אם אפחית יותר מדי הגוף יכנס למצוקה ויתחיל לאגור שומן ולשבש לי את ההרזיה. אם אהיה בתת תזונה רק אזיק לעצמי יותר, לכן מקפיד לאכול – אבל פחות מתמיד. אם הייתי אוכל 2000-3000 קלוריות ביום (ואפילו יותר, למה לשקר לעצמי, כמה קלוריות יש ב 7 חטיפי טוב טעם?) היום אני מרשה לעצמי 1000-1500 תלוי ביום ובנסיבות, זה ממש לא מעט! אפשר לאכול המון ב1000-2000 קלוריות, העיקר לא להכניס לגוף מאות ואלפי קלוריות מיותרים ברגעי חולשה.

אם כבר אוכל, אז משהו יותר בריא, לא טעים? לא נורא
למה לחם לבן? עדיף כהה. למה שתייה ממותקת? עדיף מים או משהו ללא סוכר. אפשר למצוא כאן באתר רשימה עצומה של עצות לדיאטה ותחליפים למוצרים בריאים יותר. פשוט להחליף למזון גרוע פחות. יש הרבה מאוד מוצרי מזון שהערך שלהם גדול משמעותית מאשר מוצרים דומים, אז למה להרוס את הכל עם מאכלים מיותרים? אז מה אם חלקם פחות טעימים. מי אמר שהכל צריך להיות טעים ככל האפשר. אם אוכלים משהו פחות טעים- אוכלים ממנו פחות. ולמה לאכול עוגת שמרים עם שוקולד אם אפשר חתיכת עוגת גבינה או טורט או כלום.

לא חשוב מה קורה- אסור להתיאש
גם אם אני מצליח לרדת במשקל, וגם אם יש תקופה בה המשקל "לא זז" אני נשאר נחוש! דיאטה היא תהליך מורכב במהלכו הגוף מסתגל לתזונה מופחתת מתמיד. לטווח הארוך, אם אוכל פחות מהאנרגיה שאני מוציא- ארזה במשקל ויהי מה. אני נשקל רק פעם בשבוע כדי לראות שלא ירדתי יותר מדי, זה הכל.

* אזהרה- כל המתואר כאן הינו בגדר דיעה אישית ולא נכתב ע"י בעל מקצוע בתחום. שכנוע עצמי עלול לגרום לנזקים או דיאטה חריפה מדי ומסוכנת. הפעל/י שיקול דעת לפני ביצוע דיאטה כלשהי, לרבות לפני מימוש העצות והשיטות המתוארות כאן. יש לגשת לבעל מקצוע רופא או דיאטן לפני ביצוע פעולה כלשהי הכרוכה בתזונה! *

אהבתם? שתפו. רעיונות נוספים, הצעות או ביקורת? כתבו בתגובות.